הסקרנות אחזה בי גם , אני מניחה שכמו רבים אחרים מכם – המיפגש עם החופים המפורסמים בטנריף, ובמיוחד אלה שאני פחות מכירה – החופים עם החולות השחורים.
בהחלטה מושכלת לפני הנסיעה, כמה דברים היו מובנים לי מראש – טיול זריחה בטנריף, ואחד לפחות בחוף הים לקראת שקיעה. אבל כאלה עם מספיק זמן להתהלך על החוף, להרגיש את החול ולהנות גם מפלאי הבריאה.
טנריף, האי המקסים הזה, אי של תופעות טבע ייחודיות ומדהימות אשר בזכות יסודותיו הוולקניים, מבטיח לאלה המגיעים אליו גם את המפגש המסקרן עם החול השחור.
לכאורה נשמע כלל לא מזמין – חול שחור – איפה הזהוב? זה שאנחנו רגילים, כזה שאנחנו מדמיינים שאנו חושבים על חופשה בחוף הים, תחת השמיים עם כוס המשקה ביד – זה לא אמור להיות כזה?
אז זהו, שכל היופי של האי זה השילובים. גם בסוג החול וגם בצבעוניות, גם בנופים, וגם בכחול של הים, שפעם הוא שקוף ופעם הוא בצבע כחול חזק חזק שלא מאמינים שזה טבעי ולא נבחר פילטר מלאכותי.
בואו נחזור לחול השחור – תופעת טבע, לא? היי, יש הר געש באי, גאוות המקום בפרט והמדינה בכלל בהיותו ההר הגבוה ביותר בספרד ( 3718 מטר מעל פני הים ) – הר הגעש טיידה – מציץ מכל פינה באי, מכל מקום ממנו תסתכלו תראו אותו מתנשא בגאון מעל הכל.
כמה פרטים חשובים:
ההתפרצות האחרונה היתה לפני כ 800 שנה, ומאז היו התפרצויות קטנות, כאשר האחרונה היתה ב 1909. בשל ההתפרצויות השונות וסוגי הלבה השונים שזרמו ממנו, האזור כולו מאופיין בסלעי בזלת.
אז עכשיו אפשר להסתכל על הכל כבר אחרת נכון?
תופעת טבע, וזה כל כך קסום ומיוחד. הרי אין את זה בכל מקום, כבר הרווחנו משהו ייחודי לאי טנריף שישתלב נפלא עם הביקורים שלנו בחוף הים, וגם יביט אלינו בכל פעם שניסע לאורך החופים או נטייל ברגל לאורך הטיילת והרחובות סביב.
לפוארטו דה לה קרוז הגעתי בשעת ערב, אז הטיול הראשון שלי ברחובות העיר היה בחושך, ולמרות זאת חשתי במשהו קסום באויר והתרגשתי. בעיקר חיכיתי לבוקר, למיפגש שלי עם החוף, החול השחור וכחול המים. ו….כן, זה מרגש – משהו במרחבים עושה טוב על הלב, רוח נעימה, אנשים שמכינים לעצמם את המקום לרביצה על החול השחור ולרגע הטבילה במימי האוקינוס. ומגוון החופים לאורכה של הטיילת, כאשר בכל אחד מהם זוכים למראות אחרים. מיוחדים.
חוף Martianez, פוארטו דה לה קרוז, צפון טנריף
התכנון היה שבשעת אח"צ רגע לפני דמדומים ושקיעה, נגיע ל Playa Jardin – נטייל באזור סביב, ונרד לחוף לפגוש מקרוב את החול השחור, ולהצטרף לשאר הנופשים לצפייה מהפנטת בשקיעה.
בדרך לחוף פגשנו את טירת סן פליפה, מבצר קטן מהמאה ה -17 שהוסב לחלל תרבותי, המארח בדרך כלל תערוכות אמנות עכשוויות, קונצרטים בהיקף קטן ואירועי תרבות אחרים.
מהמידע שקיבלנו, כל 23 ביוני מדליקים מדורות על חוף הים -המדורות של סן חואן פסטיבל ממוצא פגאני, בלילה הקצר ביותר בשנה, שמשתמש באש כאלמנט מטהר לברך את הקיץ. אלפי אנשים מתאספים על החול, כדי לרקוד לצלילי המוזיקה החיה וליהנות מהמחזה המסורתי של זיקוקים.
יש משהו ממגנט בגרגירים האלה שאופייניים לאזור הצפוני של האי, מלבד המראה, התחושה שנוצרת כשמתהלכים על החוף היא כזאת כאילו שאנו מקבלים עיסוי עדין בכפות הרגליים.
ועוד שמעתי ולא ידעתי אז שבמגע עם החול השחור העור שלנו למעשה סופג את מלחי המינרלים המפורסמים של החול השחור, ואותם מלחים מקטינים לחצים ומגבירים את זרימת הדם.
אז יש לנו רווח נקי נוסף. מעבר לכך, החול לא מציק ולא מגרד ואם אפשר משהו אומנותי לסיום….
הצבע של החול – השחור החזק הזה? רקע מושלם לצילומים.
עכשיו תורכם? הייתם ורוצים לחלוק את החוויה שלכם – מזומנים להגיב.
לא הייתם ומעונינים לשמוע עוד ולהכיר מקרוב את טנריף? מוזמנים ליצור קשר ונשמח להתאים לכם את החבילה הטובה ביותר עבורכם לחופשה הבאה שלכם לטנריף.
